הסכמי אברהם: המהפכה השקטה שמעצבת גוש בינלאומי חדש

מאת: שמואל שי, יזם ויועץ כלכלי להסכמי אברהם

הסכמי אברהם, שנחתמו לראשונה בשנת 2020 בין ישראל לאיחוד האמירויות, בחריין ובהמשך גם מרוקו וסודאן, מתבררים יותר ויותר כמהלך אסטרטגי רחב היקף ולא רק כהסכם נורמליזציה מקומי. מדובר בתהליך רב-שלבי שמוביל להקמת גוש בינלאומי חדש  שקט, לא צבאי, אך בעל עוצמה כלכלית, טכנולוגית ודיפלומטית  אשר דומה והולך למנגנונים רב-לאומיים כמו נאט”ו או קבוצת ה־G7.

אחת ההתפתחויות הבולטות ביותר בשנה האחרונה היא ההתעניינות מצד מדינות שאינן ערביות, כגון אזרבייג’ן וקזחסטן, המבקשות להצטרף למסגרת הסכמי אברהם. ההצטרפות של מדינות מוסלמיות דוברות טורקית  שאינן חלק מהמזרח התיכון הקלאסי  מעידה על כך שההסכם הופך ממסמך שלום אזורי למודל שותפות גלובלי.

שמואל שי אומר, יותר ויותר מדינות מבינות שהשתייכות ל”מועדון” הסכמי אברהם מעניקה להן גישה מהירה לשווקים חדשים, השקעות ישירות, טכנולוגיות מתקדמות, שיתופי פעולה ביטחוניים ומעמד בינלאומי יוקרתי. חברות בהסכם הפכה להיות סמל סטטוס מדיני עדות לכך שמדינה בוחרת בעתיד, בשגשוג ובשיתופי פעולה, ולא בבידוד וחשדנות.

ברמה הכלכלית, מוקמים פורומים כמו “פורום הנגב”, שכולל תתי ועדות בנושאים מגוונים: מים, אנרגיה, תיירות, חינוך, ביטחון ועוד. פרויקטים כגון השקעות בתשתיות מים בין מרוקו לישראל, או שיתופי פעולה חינוכיים דיגיטליים בין האמירויות לחברות ישראליות, כבר קורמים עור וגידים. יוזמות אזוריות כמו “I2U2″  שיתוף פעולה כלכלי בין הודו, ישראל, ארצות הברית והאמירויות   מציגות דגם להרחבה עולמית של שיתוף הפעולה.

ההשוואה לנאט”ו אינה מופרכת: אמנם הסכמי אברהם אינם מהווים ברית צבאית פורמלית, אך בפועל נרקמים שיתופי פעולה ביטחוניים, מתקיימים תרגילים משותפים, מיזמי מודיעין אזוריים ואף הקמת יכולות הגנה טכנולוגיות. האמון הנבנה בין המדינות מאפשר יצירת סולידריות אזרחית שמונעת בדידות מדינית ומחזקת את כוח ההשפעה הבינלאומי של כל אחת מהן.

העתיד צופן בחובו פוטנציאל משמעותי להתרחבות. מדינות בבלקן, מזרח אירופה, אפריקה ואסיה כבר בוחנות את האפשרות להצטרף להסכם. כל מדינה שמבקשת להיחשף להשקעות, חדשנות ולמנגנוני שיתוף פעולה גלובליים, מבינה שהסכמי אברהם הם שער כניסה יעיל וחכם לעידן בינלאומי חדש.

ייחודם של הסכמי אברהם בכך שהם נשענים על תקווה ולא על פחד. לא מדובר בברית הגנתית שמתכוננת למלחמה, אלא בגוש של שיתופי פעולה אזרחיים בתשתיות, חקלאות חכמה, מערכות חינוך מתקדמות, תעשייה מקומית ויזמות משותפת. זו לא קואליציה של עימות  אלא של שיקום, ריפוי וסולידריות אזרחית.

שמואל שי טוען, אם התהליך ימשיך כפי שהוא מתפתח, אין ספק שבשנים הקרובות נראה את הסכמי אברהם מתגבשים לכדי ארגון רשמי  עם מוסדות, תקציבים, מנגנוני קבלת החלטות ואף אמנה משותפת  אשר יהווה מוקד כוח בינלאומי המבוסס על שגשוג אזרחי, ולא על עימותים צבאיים.

הסכמי אברהם כבר מזמן אינם רק מהלך מדיני בין ישראל לבין מדינות המפרץ. הם הפכו לבסיס לפרויקט עולמי שיכול לשנות את כללי המשחק באזור, באפריקה, ואף באירופה ואסיה  ולהגדיר מחדש את שפת הדיפלומטיה הבינלאומית: משפה של עימות לשפה של שותפות, שגשוג ואמונה בעתיד משותף.

לכתבה נוספת של שמואל שי.